פתחנו את השיעור בקטע מתוך הספר הגיונות על הפילוסופיה הראשונית של הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט.
"לפני כמה שנים נוכחתי לדעת שעוד בהיותי צעיר לימים קיבלתי כמה דעות כוזבות כאמיתיות, ושכל מה שבניתי מאז על יסודות רעועים כל כך, אי אפשר שלא יהא מסופק מאוד ובלתי בטוח. ואז החלטתי שאם ארצה לקבוע במדעים דבר מה מוצק וקיים, אצטרך לנסות בכובד ראש פעם אחת בחיי להשליך ממני והלאה את כל הדעות שעד אותם הימים האמנתי בהן, ולהתחיל שוב הכל מן היסוד. [...] עתה אפוא, כשלבי חופשי מכל דאגה, וכשמצאתי פינה שקטה שבה אוכל לשבת באין מפריע, אשתדל בכובד ראש וכבן חורין להרוס הרס גמור את כל דעותי הישנות."
בסיום המהלך (עליו נרחיב בהמשך) דקארט מגיע למסקנה: "אני חושב משמע אני קיים!"
נשאלה השאלה - מה דקארט ניסה להוכיח? רים ענתה נכון שדקארט ניסה להוכיח שהוא קיים.
מכאן למדנו שהשאלה "מה קיים?" היא שאלה אונטולוגית.
האונטולוגיה (ontos = יש, logos = תורה, היגיון) (בעברית: תורת היש, ההוויה) היא ענף מרכזי וחשוב בפילוסופיה ששואל שאלות אודות: מה קיים? מהי הישות (היקום, המציאות)? האם קיימים סוגים שונים של ישים (יש חומרי - הגוף ויש רוחני - הנפש), האם יש ישות אחת לכל הישים? האם יש אלוהים? ואם יש אלוהים האם "ישותו" של אלוהים שונה מ"ישותו" של העולם? האם ה"אין" ישנו? כיצד נברא היש? מאיפה הגיע? האם כל מה שיש קיים באופן קבוע מראש או שיש מקום לבחירה חופשית?
ענף מרכזי וחשוב נוסף בפילוסופיה הוא האפיסטמולוגיה (episteme = ידיעה, logos = תורה) (בעברית: תורת הידיעה, ההכרה). האפיסטמולוגיה שואלת שאלות אודות: מהי ידעה? כיצד הידיעה נרכשת? מהן גבולות הידיעה? מה היחס בין המציאות לידיעה (בין החוץ לפנים)? מהי אמת? כיצד ניתן להגיע אל האמת? האם האמת היא דבר קבוע? האם האמת תלויה בנו? מי קובע מהי האמת?
יש קשר הדוק בין האונטולוגיה לאפיסטמולוגיה; במוקד הדיון האונטולוגי עומד היש, ובמוקד הדיון האפיסטמולוגי עומדת ידיעת היש.
בתולדות הפילוסופיה (בעיקר המודרנית המאה ה- 17 ואילך) יש מלחמה בין האונטולוגיה לאפיסטמולוגיה על מי חשובה ממי? מי קודמת למי? הצד האונטולוגי יגיד - לפני ששואלים כיצד ניתן להכיר 'ישים' עליכם קודם לשאול מהם 'ישים'. שכן, כיצד ניתן להכיר משהו אם אתם לא יודעים מהו. לעומת זאת, הצד האפיסטמולוגי יגיד - לפני שאתם שואלים מהו היש? או האם יש אלוהים או לא, עליכם לבדוק תחילה מה אתם יכולים לדעת או לא.
בפילוסופיה העתיקה (היוונית) העמדה הרווחת הייתה שאין בכלל הבדל בין השתיים ושתיהן אותו הדבר; מה שאנחנו יודעים זה מה שיש, ומה שיש זה מה שאנחנו יודעים. ................ מבלבל??? מעולה!!! :-)
השיעור הסתיים (למי שעדיין הצליח להפנות את הקשב) בדיון פילוסופי מרתק עם נועה. דיון שהצליח לחדד את הקשר ההדוק בין שני התחומים. ניתן לסכם את הדיון כך: אם קיימת ישות (מציאות), ואותה ישות היא אחת [וזה קשור לאונטולוגיה], הרי שהאופן שבו אנחנו מכירים ויודעים את הישות יכול להיות גם בצורה אובייקטיבית וגם בצורה סובייקטיבית [וזה קשור לאפיסטמולוגיה]. אם לדוגמא אני ונועה נראה הופעה של ביונסה. זאת המציאות שמולנו ואנחנו שתינו יחד נראה את אותו הדבר - ביונסה עומדת על הבמה ושרה. אבל האופן שבו כל אחת מאיתנו תדע את האירוע, כלומר תתפוס את האירוע הוא שונה; נועה תתייחס יותר למילות השיר ולמשמעותן, ואילו אני אתייחס יותר למה שביונסה לובשת. מכאן, שהידע שכל אחת מאיתנו תצא איתו מההופעה הוא ידע שונה. נועה סביר להניח יותר תזכור את השירים שביונסה שרה ואילו אני אוכל לספר לכם ארוכות על השמלה המהממת שלה.
אבל כשהוא אמר ״ מה שאנחנו יודעים זה מה שיש..״ זה לא קצת סותר את הרעיון של ידע? כי בעצם הסיבה שאנחנו לומדים עוד ועוד דברים כל יום זה בגלל שאנחנו רוצים ללמוד עוד ולדעת עוד ואנחנו לא מסתפקים ב״מה שיש״. אם היינו מסתפקים במה שאנחנו כבר יודעים אז לא היינו רוצים ללמוד עוד ואז לא היינו צוברים יותר ידע.
השבמחקהמשפט של היוונים לא אומר לנו "להסתפק במה שיש", הוא מסביר שהידע שבבעלותנו הוא מה שיש לנו (בקטע של מה שקיים עבורנו).
השבמחקהמשפט של היוונים לא אומר לנו "להסתפק במה שיש", הוא מסביר שהידע שבבעלותנו הוא מה שיש לנו (בקטע של מה שקיים עבורנו).
השבמחקאני חושבת שהמשפט דורש ניסוח חדש- לא ״מה שאנחנו יודעים זה מה שיש״ אלא ״מה שאנחנו יכולים לדעת זה מה שיש (או: מה שקיים). המשפטים היוניים החכמים לא תמיד הולכים בשני הכיוונים...
השבמחקאני מבינה למה התכוונת, אבל אני חושבת שהיוונים בכוונה אמרו "מה שאנחנו יודעים", לדוגמה יש מיליארדי אנשים בעולם שאת לא יודעת את זהותם, את לא מכירה אותם, ולכן עבורך הם אינם קיימים....
מחקוכך גם להיפך... את לא יכולה לדעת ולהכיר באנשים שאינם קיימים
השבמחקמנקודת המבט הזאת, אני מסכימה איתך.
מחקזאת אומרת, יש הבדל בין ״יש״ במציאות האינדיבידואלית שלנו ו״יש״ במציאות הכללית.
מחקוהנה לך שאלה אונטולוגית.
מחקניקי, לכאורה נראה שהמשפט סותר את הרעיון וזה בגלל שכיום אנחנו משתמשים בשפה שלנו בביטוי "זה מה יש" במובן של מה שידוע לנו ומונח לפנינו. אבל ה'יש' יכול להיות אינסופי ואז זה כן מעודד אותנו לחקור את ה'יש' ולהרחיב את ידיעותינו. וזה מאוד מתקשר למה שנועה כתבה יפה ומדויק.
השבמחקאילנה, מעניין להבחין שלא ניסחת מחדש את המשפט. את שינית אותו לגמרי. המשפט של היוונים לא תחום בזמן, הוא מסמל על ידע בהווה ובעתיד. כל ידע, בכל זמן שהוא - זה מה שיש. ואילו המשפט שלך כן תחום בזמן. הוא מתעלם מהידע שיש לנו בהווה ומתייחס רק לידע עתידי, כזה שאנחנו יכולים לרכוש.
זה לא אומר שזה פחות טוב, חס וחלילה, זה פשוט אומר שזה לא אותו הדבר.